<h1>סמ"ג עשין סימנים קמ"ה—קמ"ו</h1>
<h2>דף ב:</h2>
הלכה כחכמים שאומרים בברייתא כל שיד גוי באמצע פטורה מן הבכורה דאמר רבא (ג' ב') לית דחש לה לרבי יהודה דאמר שותפות גוי חייבת בבכורה וגם שנינו סתם משנה (ב' א') הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי פטור מן הבכורה שנאמר (במדבר ג' י"ג) כל בכור בישראל ולא באחרים (ע"פ יראים סי' קמ"א). וכמה יהיה לו שותפות באם או בבכור נחלקו שם (ג' א'), רב הונא אומר אפילו אזנו ורב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה ורבה אמר דבר שעושה אותו טריפה. והלכה כרב הונא שהרי רבי יוחנן הולך שם (ג' ב') בשיטתו שאומר אפילו מום קל, כלומר כל שאילו יחתוך חלק הגוי והיה בעל מום הרי זה פטור מן הבכורה (ע"פ לשון רמב"ם בכורים פי"ב הט"ו) וכן רב מרי סובר כרב הונא כאשר יתבאר [הו' במס' בכורות ג' ב'].
<h2>דף ג:</h2>
רב מרי בר רחל (בכורות ג' ב') הוה מקני אזנייהו לגוי ואסר להו בגיזה ועבודה ויהב להו לכהנים וכלו חיותיה דרב מרי משום דמפקע להו מקדושתייהו ואפילו מקדושת כהן ואע"פ שהיה אוסרן בגיזה ועבודה בחולין גמורים היה נוהג קדושה, פירוש (ע"פ תד"ה דקא) רב מרי היה אומר לגוי משוך פרה זו לקנות אוזן עוברה וזהו כמו המקנה דקל לפירותיו שקונה אפילו למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכלו בהמותיו מפני העונש, עוד אומר שם ל"א שכלו בהמותיו מפני שאין הכל יודעים להקנות קנין גמור כרב מרי ואין יודעים החילוק שיש בין אזני עוברי פרתי אני מוכר לך דהוי כמו מוכר פירות דקל דלא קנה או בין מוכר פרתי לאוזן עוברה ויבא לידי תקלה. ואומר רבינו יצחק כי דוקא רב מרי נענש מפני שהיה יכול לעשות בענין אחר כדאמרינן בפרק כיצד מערימין (תמורה כ"ד ב') שמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם ובענין זה לא היתה הפקעה ולא תקלה אבל אנו שאין אנו בקיאים לעשות דבר זה אין אנו נענשים אם אנו עושים כרב מרי (תו' שם).
<h2>דף ד.</h2>
שנינו במסכת בכורות הכהנים והלויים פטורים והטעם מפרש בגמרא דכתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה, כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה והני כהנים ולויים הואיל ואינם בבכור אדם מק"ו שפטרו את ישראל במדבר אינם בבכור בהמה טמאה.
<h2>דף ד:</h2>
הלוקח חמור מן הגוי ואין ידוע אם בכרה אם לא בכרה וילדה זכר פודה אותו בשה (לשון רמב"ם בכורים פי"ב הכ"ב). ואפילו היה לו כמה ספקי פטרי חמורים פודה כל אחד באותו שה וחוזר ופודה (ע"פ בכורות ד' ב' תד"ה ופודה). והוא לבעלים מפני שהוא ספק (המשך לשון הרמב"ם שם). וכן הדין בכל הספקות שהרי המוציא מחבירו עליו הראיה.
<h2>דף ט.</h2>
כתוב בפרשת בא (שמות י"ג י"ג) ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו ונאמר בפרשת קרח (במדבר י"ח ט"ו) ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. ומצות פדיה קודמת למצות עריפה (בכורות י"ג א'). ופטר חמור אינו נוהג אלא בזכרים כמו ששנינו בבכורות פרק קמא ובגמרא דורשו מדכתיב הזכרים לה' (ע"פ יראים סי' קמ"א). ושתי מצוות עשה הן.
ובשעת פדיונו מברך שתים, על פדיון פטר חמור ושהחיינו כבכור אדם (ע"פ יראים סי' קמ"א) שהרי הוקשו יחד כאשר יתבאר בסמוך [הו' במס' בכורות ד' א'].
פטר חמור פודהו בשה בין זכר בין נקבה בין תם בין בעל מום (ע"פ רמב"ם בכורים פי"ב ה"י). ואסור בהנאה עד שיפדה, ואם מכרו קודם פדיון דמיו אסורים, ואם מת קודם פדיון או שערפו הרי זה יקבר מפני שהוא אסור בהנאה אף אחר עריפה הואיל ולא נפדה (ע"פ רמב"ם שם ה"ד). מצות עריפה, כשלא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו שנאמר וערפתו (ע"פ רמב"ם שם ה"ז).
<h2>דף יא.</h2>
פטר חמור נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ שהרי מצות חובת הגוף היא ותנן כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ (יראים סי' קמ"א).
<h2>דף יב.</h2>
עוד שנינו שם אין פודין לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי שנאמר בשה, בד"א בפחות משויו של פטר חמור אבל בשויו פודהו בכל דבר כמו שאומר שם (י"א א') שלא יהא פדיונו חמור מן ההקדש שלא אמרה תורה להחמיר עליו אלא להקל עליו, רב נחמיה בריה דרב יוסף פריק ליה בשלקי בשויו, פירוש (רש"י) עשבים שלוקים, אמר רב נחמן (שם) הלכה כדברי חכמים שדורשים שם תפדה מיד שאינו צריך שלשים יום, תפדה בכל שהו, וכמה, אמר רב יוסף (שם) אפילו פטרוזא בר זוזא (ע"פ יראים סי' קמ"א) כלומר יכול לפדותו אפילו בשה כחוש שאינו שוה אלא דינר. ומכל מקום אע"פ שמן התורה יכול לפדותו בכל שהו תקנו חכמים שיהא השה שוה שקל בינונית כדאמר בבכורות פרק ראשון (שם) רבי יהודה נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה לקמיה דרבי טרפון אמר כמה בעינא למיתב לכהן אמר ליה הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל שהוא חצי סלע בינוני ברגיא ואמר רב[א] הלכתא ברגיא וכמה רגיא שלשה זוזים דרגיל להכא ורגיל להכא (ע"פ יראים שם בסוף הסי').
